מדרש על שמואל ב 8:18: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כהן מדין. רבי יהושע אומר, כומר היה, כענין שנאמר (שופטים יח) ויהונתן בן גרשום בן מנשה ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ. רבי אלעזר המודעי אומר, שר היה כענין שנאמר (שמו"ב ח) ובני דוד כהנים היו.

ואתם תהיו לי. כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני, וכה"א (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. – ממלכת, איני ממליך עליכם מאומות העולם אלא מכם, וכה"א (שה"ש ו) אחת היא יונתי תמתי וגו'. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מנין אתה אומר, שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך. אי בנים, יכול יהו דווים וסגופים, ת"ל תשיתמו לשרים בכל הארץ; אי שרים יכול פרגמיטיוטין, ת"ל ממלכת; אי מלך יכול יהא חוזר ומכבש, ת"ל כהנים; אי כהנים יכול בטלנין, כענין שנאמר (שמו"ב ח) ובני דוד כהנים היו, ת"ל וגוי קדוש. מכאן אמרו, ראויין היו כל ישראל לאכל בקדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים. – שנאמר (ירמיה נ) שה פזורה ישראל אריות וגו', נבוכד נצר מלך בבל המשילן כשה, מה שה זו כשהיא לוקה מאחת מאבריה כל איבריה מרגישין, כך ישראל, אם נהרג אחד מהן כלן מרגישין ומצטערין, אבל אומות העולם אינן כן, אלא אם נהרג אחד מהם כולם שמחים במפלתו. – וגוי, קראן גוי, שנאמר (שמו"ב ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'. – קדוש, קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשקוציהם. – אלה הדברים, שלא תפחות ולא תוסיף. – אשר תדבר אל בני ישראל, כסדר הזה.

מב תַּנְיָא: (דברים ל׳:כ׳) "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ". שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא, שֶׁיִּקְרְאוּנִי חָכָם, אֶשְׁנֶה, שֶׁיִּקְרְאוּנִי רַבִּי, אֶשְׁנֶה, שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה. אֶלָּא, לְמֹד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ז׳:ג׳) "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ". (וְאוֹמֵר: (שם ו) "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ") וְאוֹמֵר: (שם ג) "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (שם) "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְּבָרִים (לפועלם) [לְשֵׁם פָּעֳלָם], וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְאַל תַּעֲשֵׂם קַרְדֹּם לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ, וְקַל־וָחֹמֶר! וּמַה בֵּלְאשַׁצַּר, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ [כְּלֵי] חֹל, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאוֹדוּעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִין לֵיהּ, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ח:י״ב) "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי". אֶלָּא קַשְׁיָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן? מִשּׁוּם דְּעָשִׁיר גָּדוֹל הֲוָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפִיּוּסֵיהּ בְּדָמִים. רָבָא רָמִי, כְּתִיב: "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי", וּכְתִיב: (משלי כ״ז:ב׳) "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ". הָא, בְּאַתְרָא דְּיָדְעִין לֵיהּ, הָא, בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִין לֵיהּ. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, צוּרְבָא מֵרַבָּנָן אֲנָא, שָׁרוּ לִי תִּגְרָאִי בְּרֵישָׁא! דִּכְתִיב: (שמואל ב ח׳:י״ח) "וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ", וְכִי כֹּהֲנִים הֲווּ? אֶלָּא מַה כֹּהֵן נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (ויקרא כ״א:ח׳) "וְקִדַּשְׁתּוֹ, כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" וְגוֹ'. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: "וְקִדַּשְׁתּוֹ", לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, לָא יָהִיבְנָא אַכַּרְגָא, דִּכְתִיב: (עזרא ד׳:י״ג) "מִנְדָּה, בְלוֹ, וַהֲלָךְ" וְגוֹ'. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: 'מִנְדָּה', זוֹ מְנַת הַמֶּלֶךְ. 'בְּלוֹ', זֶה כֶּסֶף גּוּלְגַּלְתָּא. 'וַהֲלָךְ', זֶה אַרְנוֹנָא. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, עַבְדָּא דְּנוּרָא אֲנָא, לָא יָהִיבְנָא אַכַּרְגָא, מַאי טַעְמָא? לִבְרוּחֵי אַרְיָא מִינֵיהּ קָאָמַר. רַב אַשִׁי הֲוֵי לֵיהּ הַהוּא אִבָּא, זַבְּנֵיהּ לְבֵי נוּרָא, אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לְרַב אַשִׁי: הָא אִיכָּא: (ויקרא י״ט:י״ד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"? אָמַר לֵיהּ: רֹב עֵצִים לְהַסָּקָה נִתְּנוּ.